פסק-דין בתיק תא"מ 45093-12-10

(נתבעת 4)

ההליכים:

1.                  לפני תביעה לתשלום סך של 13,758 ש"ח בגין השכרת כלי רכב לחברת "פאסט שמירה, ניקיון ואחזקה בע"מ" (להלן: "החברה").

2.                  התביעה הוגשה כנגד הנתבעים כמי שערבו לחובות החברה, וזאת לאחר שהחברה נכנסה להליכי פירוק.

3.                  כנגד הנתבע 1 ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

4.                  ההליכים כנגד הנתבע 2 עוכבו נוכח הליכי פשיטת רגל הננקטים בעניינו.

5.                  הנתבע 3 נמחק נוכח קושי של התובעת לאתרו ו/או להמציא לו את כתב התביעה.

6.                  הנתבעת 4 (להלן: "הנתבעת") הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. בכתב הגנתה טענה כי מעולם לא התבקשה לחתום על ערבות לחובות החברה, ואינה מכירה את החברה האמורה. הנתבעת טענה כי חתמה על ההתחייבות שצורפה כנספח ד' לכתב התביעה (להלן: "ההתחייבות"), כשהמסמך היה על החלק, והובהר לה כי מדובר בערבות אישית להבטחת תשלומים בגין רכב ששכר גרושה, בן זוגה דאז (הנתבע 2). הנתבעת טענה כי החוב בגין רכב זה שולם.

7.                  בכתב התביעה שכנגד, טענה הנתבעת 2 כי חוייבה בכרטיס האשראי שמסרה במועד חתימת ההתחייבות, בסך של 10,000 ש"ח. במסגרת ההליכים, נתברר כי הנתבעת חוייבה בפועל בעלות של 7,500 ש"ח ואלו הוחזרו לה לאחר שביטלה את עסקת האשראי. לפיכך, בהחלטתי מיום 11.6.12 מחקתי את כתב התביעה שכנגד וציינתי כי סוגיית ההוצאות בנוגע להתנהלות הצדדים תלקח בחשבון בסוף ההליך.

8.                  הנתבעת ונציג התובעת מר ששוני נחקרו בפניי היום.

דיון והכרעה :

9.                  המחלוקת שלפניי הינה בדבר טיב ההתחייבות שחתמה עליה הנתבעת, האם מדובר בערבות לכל חובות החברה או שמא ערבות לחיובים של רכבו של גרושה בלבד. ככל שאקבל את עמדת הנתבעת, יש לבחון האם אכן נפרעו החיובים של הרכב המדובר.

10.              הנתבעת טענה בתצהירה ובחקירתה כי התלוותה לגרושה למשרדי התובעת והתבקשה על ידי גרושה למסור כרטיס אשראי כבטחון. אז נתבקשה על ידי הפקיד לחתום על ההתחייבות, כשהובהר כי מדובר בהתחייבות לרכב שגרושה מתכוון לשכור. הנתבעת גרסה כי היא חתמה על הטופס על החלק ואף מבלי שצויין בו שם החברה או כל פרט אחר. לשיטתה, המילה "פאסט" הוספה לאחר מכן.

11.              מצאתי לקבל את גרסת הנתבעת שנחקרה בפניי ועדותה העקבית נמצאה מהימנה עליי. התובעת לא הביאה כל עדות סותרת לטענה זו ועדותו של מר ששוני בעניין זה היא בגדר עדות שמועה, שכן הוא אישר שלא נכח במועד החתימה ואינו יכול לדעת מה הם המצגים שהוצגו לנתבעת במועד החתימה. הנתבעת אינה מציינת מי הוא הפקיד המחתים מטעמה על המסמכים הללו, ומר ששוני הודה כי ראוי שהדבר ייעשה ולו על מנת שניתן יהיה לאתרו במקרה של מחלוקת. מחדל זה רובץ לפתחה של התובעת.

באשר לאי הבאת גרושה של הנתבעת לעדות, הרי שהנתבעת הבהירה בחקירתה כי מדובר בגרושה, שאינה נמצאת עמו בקשר תקין, והוא חייב לה כספים רבים בגין מזונות ואף בגין הרכב נשוא התובענה כפי שיובהר בהמשך. בנסיבות אלו, אין מקום לזקוף כנגד הנתבעת את החזקה בדבר אי הבאת ראייה רלוונטית, שכן חזקה זו עומדת רק כשאין הסבר מניח את הדעת לאי הבאת הראיה.

אין עסקינן בטענה בע"פ כנגד מסמך בכתב כפי שטענה התובעת. הנתבעת טוענת להיעדר קיבול נוכח אי בהירות במסמך ו/או טענה מסוג הטעיה וממילא המסמך בכתב הינו מסמך חסר ובלתי ברור בעליל, כך שאין מדובר בטענה "כנגד המסמך" ומתחייב ממילא לבדוק את ההסכמה של הצדדים לגופא (ראה בענין זה: יעקב קדמי, על הראיות (חלק שלישי), 1526).

12.              ועוד, גרסתה של הנתבעת עומדת בקנה אחד עם הכיתוב בראש ההתחייבות, שם מצוין מס' הרכב שאותו שכר הגרוש. אילו עסקינן בערבות לכל חובות החברה, הרי שלא היה מקום לציין רכב ספציפי זה. המסמך כפי שהוגש לביהמ"ש חסר פרטים רבים, ביניהם שם המתחייב, התאריכים הרלוונטיים ומספר החוזה. אף שם החברה נכתב באופן לקוי וחסר ("פאסט"). הרישול במילוי המסמך תומך בגרסת הנתבעת כי הוחתמה על המסמך על החלק.

13.              זאת ועוד, מסמך ההתחייבות נוסח על ידי התובעת באופן לקוי, ואינו מציין באופן סביר וברור כי עסקינן בערבות כוללת. המסמך נושא כותרת "הצהרה והתחייבות" ובגופו מתחייב החותם לשלם סכומים אשר יחוייב בגין שכירות כל כלי הרכב אשר הוא ישכור בתקופה, שאף פרטיה אינם מצוינים. התובעת מבססת את תביעתה על האמירה בסעיף 2 למסמך כי ההתחייבות תקפה לכל חוזה ההשכרה, הממשיכים לחוזה (שפרטיו כאמור לא צויינו) וכלי רכב חלופיים. נדמה לי, שראוי שאם התובעת כגוף שמשכיר כלי רכב רבים, מעוניינת להחתים ערב לחובות, עליה להתכבד ולהכתיר את המסמך בכותרת המתאימה למהותו ולציין באופן הברור לאדם סביר כי מדובר בכתב ערבות המציין את שם החייב באופן מלא.

14.              יוער בהקשר למחדלי התובעת כי מהכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה כנספח ו' לתצהיר עדותו הראשית של מר ששוני, עולה שבמועד חתימת ההתחייבות עמדה יתרת החוב של החברה לתובעת על סך של 16,089 ש"ח. אילו הייתה התובעת מחתימה את הנתבעת על ערבות לכל חובות החברה כפי שהתיימרה לעשות, כשלחברה יש כבר חוב במועד החתימה (ואין עסקינן בחוב עתידי), הרי שראוי היה שתציין בפני הנתבעת במועד החתימה כי מדובר בערבות לחוב קיים, וגם זה לא נעשה. נראה כי אילו הדבר היה נעשה, הרי שחזקה על הנתבעת שהיתה מסתייגת מחתימה על ההתחייבות (לחברה שאינה מכירה), וגם מטעם זה ראוי היה לדחות את גרסת התובעת בנוגע לטיב המסמך.